כשמשחררים עומס מהבית משחררים עומס מהלב

חדרי הלב וחדרי הבית משוחררים מעומס

מי לא מכיר את המושג "לשחרר" או את האמירה "תשחררי" כאילו זה פעולה כה פשוטה כמו להשליך

אשפה לפח. אז זהו, לפחות בחוויה שלי, לשחרר מחשבות, אמונות מעכבות ורגשות טעונים אלו אחד האתגרים היותר מורכבים ואמורפיים שיש לנו בחיים. היו מקרים בחיי שחשבתי "ששיחררתי" את

האהבה הנכזבת, את הפגיעות, את הציפייה, את חוסר האמון אבל אז מגיעה סיטואציה דומה

בתחפושת אחרת שמוכיחה לי שהדפוסים עדיין קיימים בתוכי ולא באמת סיימתי את המלאכה

עם שיחרורם.

עם השנים אני משתדלת להקדיש לעבודה הפנימית והתודעתית יותר חלק בחיי כמו לימודי ימימה

ופודקאסטים נהדרים של מודעות וככל שאני מעמיקה בהבנה שלי בנושא אני מבינה את הקשר

המופלא שיש בין שיחרור חפצים מיותרים מהבית לבין שיחרור רגשות מעכבים מהלב.

מה שמעניין בסיפור הזה, לפחות מבחינתי הוא שבגלל ש- לי באופן אישי יותר פשוט לשחרר

במישור הפיזי, אני ממש נעזרת ב- mind set שבו אני משתמשת בשיחרור חפצים בבית לטובת

שיחרור תהליכים פנימיים יותר.

גם הלב שלנו, כמו הבית, בנוי מחדרים. על החדרים לעבוד בסינכרון ובזרימה כדי לקיים חיים.

אני לא קרדיולוגית אך זה דיי ברור שכל חסימה והצטברות של חומרים מיותרים בלב שלנו

משפיעים על הבריאות שלנו, על החיים שלנו. גם בבית הפיזי שלנו, כשיש סינכרון בין

חללי הבית והאנרגיה זורמת באופן חופשי בין החדרים ולא נתקלת בעומס, בהפרעות, בחסימות,

אנו מרגישים את השימחה והקלילות. ולכן, ככל שאני מעמיקה בנושא, אני מגלה ונפעמת מחדש,

עד כמה שני המיימדים של "שיחרור" בעולם הגשמי ובעולם הריגשי קשורים ושזורים זה בזה.

בואו נשים שנייה את הקלפים על השולחן. בתחילת הכתבה רשמתי את המילה "אמורפי",

כלומר הכוונה שלי היא שבגלל שאנו לא רואים בעיניים או מחזיקים בידיים רגש אותו

אנו מעוניינים לשחרר מתוך הבנה שהוא אינו תורם לחיינו, קצת קשה לנו להתחבר, להאמין

ולסמוך על התהליך הפנימי שאנו עושים לטובת השיחרור וההשתחררות הריגשית שלנו ממנו.

לפעמים אנו מרגישים יותר בנוח לעשות תהליכים במישור הגשמי, של מה שאנו רואים בעיניים,

של מה שאנו אוחזים בידיים וזו ע"מ לקבל חיזוקים "והוכחות" קונקרטיות שאכן תהליך "השיחרור"

עובד וגורם לנחת ושקט בתוכנו. בשחרור פיזי ניתן לראות תוצאות מהקטנות לגדולות,

להתחיל לסמוך על התהליך ולהבין שיש פה משהו שעובד. לדוגמא, אם אני מחזיקה חפץ בידיים

שלי, באופן פיזי כמובן, ומחליטה ממקום מודע שאין לי בו צורך בחפץ ואין לי צורך גם בסיפור

שהחפץ הזה מייצג עבורי, מבלי לשים לב, מתרחש שינוי/ שיחרור גם במישור הפיזי וגם בפנימי.

בפיזי, אני משחררת את החפץ ובכך מאווררת ומדייקת את המרחב בבית שלי, פעולה שגורמת לי

להרגיש יותר נעים ולהיות במצב רוח טוב כי דייקתי. וגם בריגשי קיימת שמחה

(לא מודעת בהתחלה) על שדייקתי.

אסביר רגע את הפן הריגשי. לדוגמא יש לי חפץ שאני לא אוהבת במיוחד ולא משתמשת בו

וקשה לי לשחרר אותו בגלל הסיפור שהוא מייצג. מהו הסיפור? בגלל שלא נעים לי מאותו אדם

שנתן לי את החפץ אני לא משחררת. הסיפור שוב, הוא: לא נעים לי ממישהו ולכן אני מוותרת על

הדיוק שלי ובוחרת לתת בית בלב שלי לרגש של "לא נעים לי" שאגב הוא הבן דוד של

רגש תחושת הריצוי והדוד הגדול של שנייהם הוא רגש הויתור על העצמי שלנו...

דרך שיחרור החפץ, אני לא רק מאווררת באופן פיזי את המרחב, אני משחררת את סיפור ה-

"לא נעים לי מאותו אדם". אני אוזרת אומץ ועושה פעולה פיזית, שאני רואה בעיניים ונפרדת

במישור הפיזי מהחפץ. במישור הריגשי, מעצם הפעולה, מתחולל פלא: אני משתחררת באופן

לא מודע (תחילה) מההשלכות הריגשיות של "הלא נעים לי" שאני בוחרת להסתובב איתם בעולם.

אני עושה עוד צעד לקראת שיחרור כל אותם פעולות שאני עושה בחיים כאשר אני שמה

את האחר לפני הרצונות והצרכים שלי, מה שגורם לי לחיות בעומס ולפעול בעולם בדרך

שלא מיטיבה איתי.

העבודה מול החפצים שלנו שלנו בבית, מזמנת עבורנו הזדמנויות "להיתקל" בכל כך הרבה

סיפורים של "לא נעים לי" המשתקפים מבעד לחפצים. ככל שאני נתקלת ביותר חפצים של

לא נעים לי, כך הכושר שלי להתמודד עם אותם חפצים עולה ומתחדד. שריר השיחרור שלי

מדייק את עצמו ומתחזק (במובן הטוב של המילה) ושריר הלב שלי מסתנכרן איתו

וניהיה יותר "בכושר".

יש הרבה דוגמאות וסיפורים כמו ה- לא נעים לי שאנו נתקלים בהם בתהליך סידור וארגון הבית.

אבל עצם זה שאני שואלת את עצמי את שאלות המיון של קימונו (שאלות שעוזרות לנו להגיע

להחלטה בנוגע למיון החפצים שלנו) כמו למשל: האם אני משתמשת בחפץ הזה?

האם אני אוהבת להשתמש בו? האם הוא משמח אותי, האם הוא חיוני עבורי?

ככל שאני שואלת את השאלות האלו יותר ויותר פעמים, השאלות לא זרות לי יותר

ואני לא מתביישת לשאול אותם בקול. ואז קורה פלא נוסף.... ההכרה מתעוררת ומבינה שאם

אני אעשה "העתק הדבק" לשאלות האלו ואשאל אותם בקול (או בלב) לא רק במקרים הקשורים

לחפצים, אלא בכל מיני פעולות שאני עושה בחיים שלי, אז למה שזה לא יעבוד באותה דרך?

כמו שאנו "מנקים" את המרחב ומשנים את התדר האנרגטי שיש לנו בבית כך אנו יכולים

לעשות ברמת הלב ולהעלות את התדר האנרגטי שלי ואת הדיוק מול עצמנו

בתחומים אחרים בחיים. הרי כבר הוכחנו לעצמנו שזה עובד בבית, שזה עובד בפיזי

והבנו גם שזה לא רק משפיע עלינו ונשאר בפיזי, נכון?

למה שלא נשאל את השאלות האלו על מערכות יחסים שיש לנו עם אנשים?

למה שלא נשאל את השאלות על ההרגלים שלנו?

על העבודה שלנו? על הרצונות שלנו ששוכבים במגירה שנים?

האם הם מייטיבים איתנו? האם יש לנו צורך בדבר? האם הוא נכון לקיומנו?

האם חפץ/רגש זה או אחר מטעין אותנו או מרוקן אותנו?

החידוד הזה גורם לנו לחזור הביתה באמת. הבית שלנו הוא לא רק קורת גג וריצפה

ומקום לישון ולאכול (וקודם כל ,תודה לאל על כך), אבל בית הוא גם הבית של הגוף שלנו,

והגוף שלנו הוא הבית של הנשמה שבתוכנו וכל השכבות "בית" שיש לנו בחיים

קשורות ומסונכרנות אחת עם השנייה. כל שיכבה מבקשת את התשומת לב שלה

והדיוק שלנו. הדיוק הפיזי של החפצים משפיע על הדיוק הפנימי ובסוף גורם לנו להרגיש

בבית על כל החלקים שלנו ואין שמחה גדולה מזו.

המלאכה היא גדולה ומרתקת עם כל מיני גילויים לאורך הדרך. וכמו שאני תמיד מזכירה,

זהו תהליך מתמשך שיש לבוא אליו עם סבלנות וגמישות. זה תהליך שמורכב מדיוקים קטנים

על הדרך, מהיישגים פשוטים וקטנים שממלאים לנו את הלב. אנו לא מתנפלים על הבית אלא

מטפלים בו ובנו על הדרך וכל פעם מכניסים עוד אור- וזה השפע האמיתי.

הרבה פעמים השפע לו אנו מייחלים נמצא תחת האף שלנו. שפע זה לא עוד חפצים

ועוד דברים חומריים בחיים ובבית שלנו. שפע אמיתי אף פעם לא נמצא בחוץ, בעוד רהיט,

בעוד מגירות איחסון. שפע זה גם לא סגפנות והמנעות מצרכנות. שפע זה דיוק.

שפע זה לשאול שאלות ולהיות קשובים למה שמשמח וממלא אותנו וגם הופך את החיים שלנו

לפשוטים וזורמים יותר. שפע זה גם להיות בנתינה וכשאני מעבירה את הפריטים שלי הלאה

למי שצריך באמת, אני נמצאת בתדר נתינה שהוא תדר ממלא וממגנט שפע.

פריט שמיותר עבורי יכול להיות מתנה מדוייקת עבור מישהו אחר.

שפע זה גם זה לשאול האם אני מוכנה לתת לפריט מסויים "בית" בתוך הבית שלי.

האם אותו פריט מתאים ומדוייק לבית? שפע זה לעשות מין "בידוק בטחוני" ולבדוק את הדרכון של אותו חפץ, שנייה לפני הוא נכנס אליי הביתה, אבל ממקום רך ובאמת ומתעניין בשייכות של אותו חפץ אליי.

אסיים במשפט שלא אני כתבתי אבל תמיד טוב להיזכר בו ולסיים איתו: מינימלזם זה לא שיהיה לנו פחות חפצים, מינימליזם זה לפנות מקום לדברים/ חפצים (ואני אוסיף גם לרגשות) שחשובים באמת.

ואם כבר הזכרנו מינימליזם, אני רוצה לשתף אתכם ואתכן בקורס פרונטלי חדש שלי בן 6 מפגשים:

"סוד המינימליזם והסידור היפני בבית ובחיים" קורס יישומי מרתק המשלב באופן מופלא את שיטת המינימליזם והסידור היפני בהתאמה לבית הישראלי ולתרבות שלנו.

בקורס נטמיע בצורה קלה, זורמת, מאפשרת ומשנה חיים את העקרונות החשובים של השיטות

בבית, בעבודה, בחשיבה ובחיים שלנו באופן כללי.

הקורס הזה מתאים למרכזים שונים ברחבי הארץ, מרכזי התפתחות אישית, מתנסים, קהילות

ואפילו מתאים להשתלמויות מורים / עובדים במסגרת העבודה. אז אם הייתם רוצים ורוצות

שהקורס שלי ואני נגיע אלייכם/ן למקום העבודה, למרכז הקהילתי, למרחב התפתחותי

שבו אתן כבר נמצאות, העבירו את הפרטים של הקורס לגורם הרלוונטי ומשם החיבורים כבר יקרו.

זה הקישור עם כל פירטי הקורס והפרטים שלי ליצירת קשר: https://drive.google.com/file/d/10tBLkYZpfhnyLFFWEJQxlJKi3CwSrXfa/view?usp=sharing

---

מצרפת סרטון מתוך כתבה בה השתתפתי בחדשות 13. אני פחות רלוונטית פה ולכן ערכתי את הסרטון והשארתי מכל הכתבה רק אתה- דקה וחצי שנחמה, זכרונה לברכה מדברת... וכל מילה אחרי הסרטון הזה לגמרי מיותרת :).

---

האזנת כבר לפודקאסט שלי? לחצי על התמונה למעבר לפודקאסט

הפודקאסט מופיע גם בספוטיפיי, אפל פודקאסט, אמזון מיוזיק, וגוגל פודקאסט.

הזינו בשורת החיפוש למה לא מוצאים שום דבר בבית הזה, והפודקאסט יעלה לכם עם כל הפרקים.

---

הצטרפת כבר לקבוצת פייסבוק שלי?

לקבוצת פייסבוק

---

אם אהבתם את הפוסט ואתם רוצים להמשיך להיות מעודכנים בכל הערוצים והסרטונים שלי,

אני מצרפת את כל הקישורים: לעקוב אחרי באינסטוש ובפייסבוק, להירשם לערוץ שלי ביוטיוב

וכמובן לקבל לפני כולם את הניוזלטר השבועי שלי כדי שלא תפספסו דבר.

אינסטוש- לחצ/י כאן

פייסבוק- לחצ/י כאן

יוטיוב- לחצ/י כאן

לניוזלטר- לחצ/י כאן